פרק 37 מתוך הספר "אבא הוריד ראש"
ועכשיו, אחרי שחזרתי מהדואר בו שלשלתי את המכתב למאיר הלר, נשאר לי רק להמתין ולראות אם תגיע תשובה ואם היא תגיע בדואר או בניידת משטרה, או שאולי יגיע הנהג הלאומי של מאיר, לקבל את הצרור המובטח של עלי הגת. ומכיוון שברגע זה לא נשאר לי הרבה מה לעשות, אני רוצה לספר לכם על הזיה שהייתה לי בעקבות צריכה של 'סמים הזיוניים' מסוג גראס.
בהזיה שלי היה לי חזון עתידי אשר בו קמה למדינה אישיות חזקה, מנהיגות אמיתית, שעשתה כאן מהפך מבחינה דמוקרטית חברתית.
בגלל הניסיון הקודם והמר שלי עם התובנות של הפרות, התלבטתי קצת אם לספר לכם את זה, אבל אז נזכרתי שאני תחת השפעה של 'סמים הזיוניים' וזה אומר שאני יכול להוציא כל מיני גיבובי מילים שהם שטויות ושאין להם שום אחיזה במציאות ועדיין, לא להיות אחראי, כי זה לא אני, זה הסמים!
* * *
את המהפך החברתי של החזון שלי הוביל מנהיג יצרי, חזק, איש מוסר וערכים הרואה בדמוקרטיה ערך עליון, הנשיא חצב. הוא שאימץ החלטה אמיצה והחליט להקים ועדה בלתי תלויה שכל תפקידה לבדוק אחת ולתמיד את סוגיית הסמים המסוכנים המופקים מצמח הקנאבוס.
מאז ומתמיד הייתה דעתו האישית של הנשיא חצב נגד הגראס. הוא ראה בו את הרעה החולה של החברה המערבית. אולם הנשיא משה חצב, אינו אדם מן השורה. כיאה למנהיג שנון, העומד בראש הנשיאות של אחת הדמוקרטיות החזקות בעולם, הוא חשב ומצא לנכון שבמקום כל הוויכוחים, האיסורים, החוקים והעונשים, הרבה יותר נכון מבחינה דמוקרטית ולטובת האחדות של כלל העם, לתת מענה מושלם לשאלת הגראס, ובכך לשים קץ אחת ולתמיד לכל המחלוקות סביב הגראס.
הוא הכריז על כוונתו למנות ועדה מיוחדת, בלתי תלויה, שכל תפקידה יהיה לחקור בסוגיה ולמסור חוות דעת אובייקטיבית ואמיתית. מייד, עם היוודע על החלטתו של הנשיא, קמה צעקה גדולה בעם. פוליטיקאים צדקנים זעקו שזאת בכלל טעות לתת למסוממים במה להביע את דעתם באיזושהי ועדה. אנשי חינוך דגולים טענו שזה ישפיע לרעה על הילדים הרכים, מאחר ועדיין אינם מסוגלים בכוחות עצמם להבדיל בין טוב לרע, ועלולים לראות במסוממים כלוחמי חופש גיבורים. אנשי חוק ומשטרה טענו בלהט שהמקום היחיד בו ראוי לשמוע את דעתם של עבריינים בכלל ועברייני סמים בפרט, הוא בבית המשפט, בפני השופט הדן אותם.
יריביו הפוליטיים של הנשיא חצב תקפו אותו בחריפות והאשימו אותו בבזבוז כספי ציבור בגין הקמת ועדות מיותרות, רק מתוך רצון לתפוס מקום מכובד בכותרות העיתונים. המוני אזרחים, שומרי חוק ומהוגנים, קצפו על הרעיון המשונה של הנשיא וראו בו סוג של בגידה בערכים המקודשים של מוסד הנשיאות. הדברים הגיעו עד כדי כך שבחוגים של צדיקים, מכלל קבוצות הדוברים של אלוהים, החלו לשקול בשם אלוהים את האפשרות להטיל במשה את הקללה הנוראית של 'הפולסה דה חרטה' ובנוסף גם להוציא על הנשיא 'דין שואף'.
ואולם כל אלו לא הרתיעו את הנשיא מכיוון שמטבעו היה הנשיא איש עשייה הפועל מתוך היצר. הנשיא אזר חלציו, הפשיל שרווליו ויצא במלוא אונו ליישם את החלטתו ולהביא את היצר שלו על סיפוקו, תוך כדי שימוש ברום הממלכתי של מעמדו. ואכן, תוך זמן קצר, הוועדה קמה הלכה למעשה. שנאמר, "ממשה עד משה, אין כמו משה", או משהו כזה.
הנשיא חצב, בתוקף סמכותו הנשיאותית, זימן אליו ללשכתו את גברת שיפר ומינה אותה לעמוד בראש ועדה בלתי תלויה, שכל יעודה היה לבדוק את סוגיית הגראס על כל היבטיה. גברת שיפר, שגם היא בעצמה 'שאקלית' לא קטנה, גם כן הפשילה במהירה וניגשה לבצע את עבודתה. היא מינתה שניים עשר חברים לוועדה, ביניהם ארבעה רופאים, ארבעה חברי כנסת ושני עורכי דין.
כמקובל בוועדות שכאלה, גברת שיפר קיבלה תקציב של כארבעה מיליון שקלים לצורך שכירת מומחים מתחומים שונים. הוועדה שמעה עשרות עדויות שונות של אנשי חוק, רופאים, יועצים ואנשי חינוך, שהציגו באופן חופשי בפני הוועדה, את דעתם על סם הקנבוס, השפעותיו ועל המצב החוקתי שלו בישראל.
ובעוד הוועדה של הגברת שיפר עושה את עבודתה, חזר מר חצב ללשכתו והמשיך לבצע את עבודתו השגרתית כנשיא המדינה. בין יתר פעולותיו לטובת כלל החברה בישראל הוא מבקר בארגונים ונושא נאומים ממלכתיים בכל מיני כנסים לאומיים, כגון, 'יום המאבק בסמים'. והרי קטעים מנאום נשיא המדינה, מר משה חצב, מהכנס:
"השימוש בסמים ובאלכוהול גורם לקשיי ריכוז, לשיפוט לקוי, לריבוי טעויות, לבעיות זיכרון, לקושי בחשיבה. המשתמש בסמים ובאלכוהול מסכן את בטיחות הציבור אותו הוא משרת. נוסף על כך, עובדים המכורים לסמים ולאלכוהול מעורבים יותר במעשי אלימות, בגניבות ובעבירות פליליות."
* * *
חודש רדף חודש ואחרי כשנתיים התייצבה הגברת שיפר אצל הנשיא חצב בלשכתו והגישה לו את תוצאות סיכום עבודתה של הוועדה, ואת המלצותיה. כל חברי הוועדה המליצו פה אחד:
"לבטל את החוק האוסר את האחזקה והשימוש בגראס,
להחזיר את המצב לקדמותו ולהתיר מחדש את השימוש בגראס."
עד כאן.
כאן נסתיימה ההזייה שלי.
ובמציאות...
הנשיא דחה על הסף את כל המלצותיה של הוועדה, אשר מינה מיוזמתו.
* * *
מה שהכי הזוי בכל ההזיה העתידית הזאת שלי, על 'חזון אחרית הסמים', זאת העובדה שאין מדובר בהזיה וגם לא בעתיד, אלא בהיסטוריה, בעבר שהתרחש לפני קרוב לארבעים שנה.
כל מה שתואר כאן התרחש במציאות ב-1970 עד 1972, להוציא שינויים קלים שאינם מהותיים, כגון שגברת שיפר, 'זאת לא גברת, זה אדון'. ושמו של הנשיא לא היה באמת חצב, אלא ניקסון, שגם ממנו 'נבצר' לסיים את כהונתו בגלל עבירות קשות הקשורות במוסר.
בנוסף לסיכום ההזוי של חברי הוועדה, והבלתי חזוי מבחינתו של הנשיא ניקסון, נאמרו עוד כמה אמירות מעניינות, פה אחד על ידי שניים עשר חבריה.
על כלל המצב החוקתי שהיה קיים כבר אז אמרה ועדת שיפר:
"רב נזקם על תועלתם."
ועוד באותו ההקשר אמרה הוועדה:
"המדיניות הקיימת בנוגע למריחואנה, הפכה למזיקה
יותר לחברה האמריקאית, מאשר המריחואנה עצמה."
הוועדה עוד המליצה כל מיני המלצות וגם תבעה כל מיני אמירות מעניינות שהייתי מביא לכם אותם כאן ברצון, אלמלא הייתי נמנה קצת על מחנה הירוקים.
ולמה שתאמינו לי? למשתמש בסמים?!
ובכן, אל תאמינו. מי שרוצה צידוקים לחוסרים באמת שלי, שיחפש אצל האדומים.
ולמי שרוצה לדעת את האמת לאמיתה יש ויקיפדיה.
* * *
לאמיתו של דבר, כשנתקלתי לראשונה בגברת שיפר, אפילו לי בעצמי נראה קצת הזוי לחשוב שההזיה שלי היא אמת לאמיתה. השארתי מקום לאפשרות שאולי מישהו מהסטלנים הירוקים האלה החליט לחמוד לצון ולעשות תרגיל של הזנת מידע מופרך על ועדה דמיונית שלא הייתה ולא נבראה מעולם. לכן פניתי מיוזמתי לעורכים של ויקיפדיה בישראל, מתוך רצון לדעת את האמת וגם... מתוך חשש שמא אני הולך לעשות מעצמי עוד פעם צחוק, כפי שקרה לי עם פרשת הדו"ח הסודי, התובנות והפרות שנפלו מהשמים.
וכעבור כמה שעות קיבלתי את התשובה:
תשיעי באוקטובר 2009, מאת עודד:
–המידע נכון. הוועדה היה הייתה, ויש לכך הרבה מאוד אזכורים באינטרנט. אתה יכול לקרוא את הערך אודותיה בויקיפדיה, ולהיכנס בהפנייה לדו"ח הוועדה המלא. היחס שנקבע בסופו של דבר למריחואנה בארה"ב היה לפי טעמו האישי של ניקסון.
זהו. נסתיימה ההזיה הזאת. לצורך סיכום, אספר את מה שהתרחש במציאות, אחרי שכבוד הנשיא מיצה את כל כישוריה של הגברת שיפר.
הנשיא ניקסון, שהיה כבר למוד ניסיון, חיפש לו אדם כלבבו מקרב המתנגדים הכי חריפים לגראס. הוא מצא את הסנטור ג'יימס איסטלנד שהיה שייך לאדומים-דם והטיל עליו להקים מספר רב של ועדות מחקר 'תלויות תוצאה', שכל תפקידם היה לסתור את הממצאים של ועדת שיפר. בכל הוועדות האלו היו חברים רק אנשים שהינם מתנגדים חריפים לשימוש בגראס, ואלה דאגו להזמין להעיד בפני הוועדה רק עדים שהיו מקרב האדומים, ואחר חזרו ודיווחו לנשיא המוסרי את הממצאים הבאים:
"בעצם השימוש בגראס, יש סכנה קיומית למוסר של החברה. לגראס יש השפעה שלילית על הגיונו ועל כושר שיפוטו של האדם ואפילו על הרגלי ההיגיינה האישית שלו. דווח על היותו של הגראס גורם ודאי להתפרצויות זעם ואלימות. העדים גם מצאו והצביעו על הקשר בין עישון גראס לנטייה הבלתי טבעית להומוסקסואליות. ועוד מצאו כי צרכני הגראס נוחים יותר להיכנע לתעמולה של החיזבאללה."
(–סליחה , תיקון טעות, התבלבלה לי ההזיה עם המציאות)
"ועוד מצאו כי צרכני הגראס נוחים להיכנע לתעמולה של הקומוניסטים."
הם מצאו עוד ועוד ממצאים חמורים, שהלכו וגדלו עם התרבות המחקרים ועם הקמתם של עוד ועוד ועדות תלויות תקציבים. בהתאם לכך, חלה גם תפיחה גדולה בסכומי הכספים שהוקצבו לצורך מימון המחקרים ואלה הגיעו בשנת 1990 לתקצוב שנתי בסכום של 26 מיליון דולר! (לצורך שקיפות, ראוי לציין שלא כל הסכום בוזבז על מימון המחקרים של הוועדות, אחוז מסוים ממנו 'הלך' למימון משכורות, הוצאות האש"ל והניידות, של אנשי 'הרשות הלאומית' של הלאום האמריקני).
גברת שיפר, על כל מכלול יכולות ההיצע שלה, הלכה ואיבדה את קסמה עד שדעכה כליל. בשנת 1972 היא עוד הספיקה בשם הוועדה לשחרר הצהרה אחרונה שאמרה:
"המדע הפך לנשק במאבק תעמולתי."
מנגד אמר הסנטור איסטלנד לרוב האפור בלשון איום:
"ארצנו סובלת ממגפת מריחואנה. אם המגפה לא תיעצר, עלולה החברה שלנו להיכבש בידי 'תרבות המריחואנה' שהינה תרבות המונעת על ידי הרצון העז לסיפוק עצמי וחסרה הכוונה מוסרית גבוהה.
חברה כזאת לא תוכל להתקיים לאורך זמן."
הנשיא חצב תמך בהצהרה הזאת בכל מאודו וכמי שיודע את הדברים מקרוב.
ובאמת, מי יותר מהנשיא חצב בכבודו ובעצמו יודע יותר על –
"הרצון העז לסיפוק עצמי והסכנות שבחוסר ההכוונה המוסרית."
*** סוף טיזר ***
"אבא הוריד ראש"
סאטירה חברתית מפוקסת על סמים
סאטירה חברתית מפוקסת על סמים
ושאר נגעים בחברה הישראלית..
הוצאת: נכנסת - ספרות לשם שינוי...(חברתי )
סדרת מדע ביזיוני
סדרת מדע ביזיוני
להזמנות: abahorid@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך